משנה: שָׂדֶה שֶׁנִּתְקַוְוצָה תִּיזָּרַע לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. שֶׁנִּיטַּייְבָה אוֹ שֶׁנִּידַּייְרָה לֹא תִיזָּרַע לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. שָׂדֶה שֶׁנִּטַּייְבָה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין אוֹכְלִין פֵּירוֹתֶיהָ בַּשְּׁבִיעִית. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אוֹכְלִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין אוֹכְלִין פֵּירוֹת שְׁבִיעִית בְּטוֹבָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים בְּטוֹבָה וּשֶׁלֹּא בְטוֹבָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר חִילּוּף הַדְּבָרִים זֶה מִקּוּלֵּי בֵּית שַׁמַּאי וּמֵחוּמְרֵי בֵּית הִלֵּל.
Pnei Moshe (non traduit)
חילוף הדברים. בזה דב''ש לקולא וב''ה לחומרא ואין הלכה כר' יהודה:
שדה שניטייבה. בשביעית ומחמת כן צמחו פירותיה מן הזרע שנפלו בה מקודם שביעית או העיקרים שנשארו בה חזרו וצמחו וזהו נקרא ספית:
ובה''א אוכלין. ומה שאמרה התורה את ספיח קצירך לא תקצור שלא יקצור כדרך שקוצר בכל שנה אלא קוצר מעט מעט ואוכל וזהו מן התורה אבל חכמים גזרו על כל ספיחי שביעית שיהו אסורין באכילה כדתנן לקמן בפ''ט בש''א אין אוכלין פירות שביעית בטובה. פירות שעלו מאיליהן בשביעית כגון פירות האילנות או מיני עשבים שאין דרך רוב בני האדם לזורען ואלו מותרין באכילה בשביעית אף מדבריהם וקאמרי ב''ש שאין אוכלין אותן בטובה שלא יחזיק לו טובה על כך דרחמנא אפקרינהו ובה''א אוכלין אף בטובה:
מתני' שדה שנתקווצה. שהסיר הקוצים ממנה בשביעית ולכתחילה אסור הוא ואע''פ כן אם עשה לא קנסו חכמים בזה ותיזרע למוצאי שביעית:
שניטייבה. שחרשה והפכה היטב וזהו שקראו אותה במקום אחר ניר כדכתיב נירו לכם ניר:
או שנדיירה. שעשה הדיר על כל פני השדה לזבל אותה ולא התירו חכמים להיות מדייר כל שדהו אלא בית ד' סאין כדתנן בפרק דלעיל ואם דייר וזבל כל השדה בזה קנסו אותו חכמים ולא תיזרע במוצאי שביעית:
אַף בְּמוֹעֵד כֵּן. אַשְׁכָּח תַּנָּא תַּנֵּי מְלַקֵּט אָדָם עֵצִים וָעֲשָׂבִים מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ אֶת הַגַּס הַגַּס כְּדֶרֶךְ שֶהוּא מְלַקֵּט מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ בֵּין דַּקִּין בֵּין גַּסִּין. בִּשְׁבִיעִית אֲבָל לֹא בְּמוֹעֵד. אַף בָּאֲבָנִים כֵן. אַשְׁכָּח תַּנֵּי אַף בָּאֲבָנִים. 10a הַלֵּב יוֹדֵעַ אִם לְעַקֵּל אִם לָעֲקַלְקָלוֹת. רִבִּי יוֹסָה בְשֵׁם מְנַחֵם רִבִי עֲקִיבָה עֲבַד כְּשִׁיטָּתֵיהּ. חָמָא חַד אִיזְמַר כַּרְמָא. אֲמַר לֵיהּ וְלֵית אָסוּר. אֲמַר לֵיהּ לְעַקְלִין אֲנָא בָּעֵי הַלֵּב יוֹדֵעַ אִם לְעַקֵּל אִם לָעֲקַלְקָלוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
אף במועד כן. בעיא היא אם דינא דמתניתין היה נוהג בראשונה אף במועד וקאמר דאשכחן לתנא דתני בברייתא דבמועד לא התירו כן:
אף באבנים כן. אמועד קאי אם באבנים ג''כ אסרו במועד משום דבהך ברייתא לא תני אלא עצים ועשבים בלבד וקאמר דאשכחן תני דתני בהדיא אף באבנים לא התירו במועד אף בראשונה:
הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות. תוספתא היא שם ואתקנה שניה נשנית התם כדמייתי לעיל כשחזרו להיות נותנין זה לזה בטובה התקינו שיהו מביאין מן המצוי ומן הקרוב והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות כלומר דאף על פי כן הדבר תלוי בכוונתו והלב יודע אם נתכוין בטובה או שלא בטובה וכהאי דאהדר ר''ע לההוא גברא לקמן:
ר''ע עביד כשיטתיה. האי כשיטתיה דסוף פרקין דלעיל הוא דקאמר ר''ע כדרך שאין מקלקלין ר''ה כך אין מתקנין שהלב הוא יודע שאומר לתקן נתכוין ואפשר שקלקול הוא וכך השיב לזה שראה אותו זומר כרמו בשביעית א''ל ולית אסור זה בשביעית וא''ל לעקלין אנא בעי לצורך עקל בית הבד אני עושה ולא לתקן את הכרם והשיב לו ר''ע על זה הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות:
הלכה: שָׂדֶה שֶׁנִּיקַוְוצָה כו'. תַּמָּן אָֽמְרִין בְּשֶׁנִּיטְּלוּ קוֹצֶיהָ. וְרַבָּנִין דְּהָכָא אָֽמְרִין מִשֶּׁחָרַשׁ. עַל דַּעְתֵּיהוּ דְּרַבָּנִין דְּהָכָא אֵי זֶהוּ הַטִּייוּב כָּל הָעָם חוֹרְשִׁין פַּעַם אַחַת וְהוּא חוֹרֵשׁ שְׁנֵי פְעָמִים. וְכָא כֵן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן תַּמָּן אֵין הַמַּלְכוּת אוֹנֶסֶת. בְּרַם הָכָא הַמַּלְכוּת אוֹנֶסֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
ופריך הש''ס עלה ואוף הכא כן. כלומר הואיל דשמעינן דהלכה כר' יהודה דמחמיר בפירות שביעית לפי האי ברייתא דתני לחומרא וא''כ אמאי הקילו הכא. ועלה הוא דמשני תמן בשאין המלכות אונסת ברם הכא המלכות אונסת. כלומר בשעה שאין גזירת המלך לא הקילו ומתני' דהכא איירי בשעה שהמלכות אונסת ולפיכך התירו חכמים לחרוש פ''א כדפרישית לעיל:
וכא כן. הש''ס קיצר כאן וקושיא היא כדגרסינן לה לקמן (בפ''ז) וכן בפ' זה בורר (בהלכה ה') על הא דתני שם א''ר יהודה אימתי בזמן שאין לו אומנות אלא היא וכו' ומפרש לה דרבי יהודה אפירות שביעית נמי קאי כדמייתי התוספתא דהתם איזהו תגר שביעית שאמרו חכמים שפסול לעדות כל שיושב ובטל כל שני שבוע וכיון שהגיע שביעית התחיל מפשט את ידו ונושא ונותן בשביעית ואיכא ברייתא דתני לחומרא כדמביא שם שאע''פ שיש לו מלאכה אחרת אסור ופסול הוא וקא''ר בא שם בשם ר' אבהו דהלכה כרבי יהודה והיו מקלסין אותו ומזכירין אותו לשבח שאמר שמעתתא משם דזעיר מניה והוא ר' אבהו:
כל העם חורשין פעם אחת. כדמפרש לקמן דבשעת שהמלכות אונסת לפרוע לו המס איירי והתירו להן לחרוש פעם אחת כדי שימהרו לזרוע במוצאי שביעית והוא חורש שני פעמים וזהו שנטייבה לדעתייהו דרבנן דהכא ולפיכך קנסו אותו שלא תיזרע למוצאי שביעית:
ורבנן דהכא אמרין. דשנתקווצה היינו שנחרשה שמחמת המחרישה ניטלו הקוצין מאליהן ועל דעתייהו דרבנן דהכא איזהו הטיוב:
גמ' תמן. בבבל אמרין לפרש שנתקווצה היינו שניטלה קוציה והן מפרשין שניטייבה שנחרשה היטב כדפרישית במתניתין:
בָּרִאשׁוֹנָה כְּשֶׁהָֽיְתָה הַמַּלְכוּת אוֹנֶסֶת. הוֹרֵי רִבִּי יַנַּאי שֶׁיְּהוּ חוֹרְשִׁים חֲרִישָׁה רִאשׁוֹנָה. חַד מְשׁוּמָּד הֲוָה אִיעֲבַר חָמְתוֹן רַמְייָן קוֹבְעֳתָה. אֲמַר לוֹן הַסְטוּ שָׁרָא לְכוֹן מִירְדִי. שָׁרָא לְכוֹן רַמְייָן קוֹבְעֳתָה.
Pnei Moshe (non traduit)
שרא לכון מירדי. אם התחילו אתם למרוד במלך והתחילו אתם לרמיין אותן קובעתה. שלא לחרוש ושלא לפרוע מנת המלך:
אמר לון האסטו. ל' מקרא הוא (בדניאל ג') ענה נבוכדנצר וא''ל הצדא. ופירושו וכי כן הדבר ואמת הוא:
חמתון רמיין קובעתה. ראה אותן שהרימו הגדר סביב השדה בכדי שלא יוכלו להכנס שם אלו הרוצין לחרוש שלא יהא חורשין בשביעית. קובעתה מלשון וקובע ישימו עליך סביב (ביחזקאל כ''ג):
חד רשיעא הוה איעבר בשמיטתא. כך כתוב בסנהדרין:
בראשונה כשהיתה המלכות אונסת לפרוע המס הורי ר' ינאי שיהו חורשים חרישה הראשונה בשביעית כדי למהר הזריעה אח''כ שיהיה להם ממה לפרוע מס המלך:
טִייֵב בִּזְמַן זֶה מַהוּ. רִבִּי יִרְמְיָה סָבַר מֵימַר שָׁרֵי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה וְלֹא שְׁמִיעַ רִבִּי יִרְמְיָה שֶׁהוּא לוֹקֶה. לֹא שְׁמִיעַ שֶׁהוּא פָּסוּל מִן הָעֵידוּת. חָזַר וְאָמַר אִין דְּהוּא שְׁמִיעַ אֶלָּא כְאֵינַשׁ דְּשָׁמַע מִילָּה וּמַקְשֵׁי עֲלָהּ. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה אִתְתָּבַת קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה דְּאָמַר וְכִי אֵין זֶה בֵּית דִּין עָמַד וּבִיטֵּל. חֵילֵיהּ דְּרִבִּי יִרְמְיָה מִן הָדָא. בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּאת לְהַדְלִיק מִן הַכֹּהֶנֶת טוֹבֶלֶת אֶת הַפְּתִילָה שֶׁמֶן שְׂרֵיפָה וּמַדְלֶקֶת. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי שְׁעַת מִשְׁלַחַת זְאֵבִים הָֽיְתָה וְלֹא עָמַד בֵּית דִּין וּבִיטֵּל. כְּמַה דְתֵימַר תַּמָּן לֹא עָמַד בֵּית דִּין וּבִיטֵּל וָכָא לֹא עָמַד בֵּית דִּין וּבִיטֵּל.
Pnei Moshe (non traduit)
טיוב בזמן זה מהו. אם גזירת חכמים במקומה עומדת ואפי' בזמן הזה:
ולא שמיע ר' ירמיה שהוא לוקה. וכי לא שמע מה שאמרו דאם עבר על דברי חכמים לוקה מכת מרדות וכן אמרו שהוא פסול לעדות וכי לא שמע גם לזה ומ''ט מיקל בזמן הזה וחזר ואמר. ר' יוסה אין דודאי שמע אלא כאינש דשמע מלה ומחשי עלה והוא מפלפל למה נחמיר כ''כ בשביעית בזה''ז ולפיכך סבר מימר שרי ולא דשרי להדיא:
א''ר חזקיה אתתבת קומי ר' ירמיה דאמרי וכי איזה ב''ד עמד וביטל. כצ''ל הקשיתי לפניו דמהיכי תיתי דנתיר וכי איזה ב''ד עמד אח''כ שביטל גזירה הראשונה שגזרו דאם טייבה אסור לזורעה והרי אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ומנין ואיזה בית דין שמבטלו בזה''ז:
חייליה דר' חזקיה. צ''ל דהא הראיה היא מדלקמיה שהתקנה הראשונה במקומה עומדת כדמתיב ליה ר' חזקיה ור' ירמיה הא סבר מימר שרי וכן הוא בהדיא בסנהדרין שם דר' ירמיה סבר מימר בטל הדין בטלה גזירתא ור' יוסי פליג עליה כדלעיל וס''ל כר' חזקיה דלעולם הגזירה עומדת עד שיעמוד ב''ד אחר ויבטלה ומייתי סייעתא לר' חזקיה ור' יוסי מן הדא דגרסינן לקמן בפ' בתרא דתרומות:
בת ישראל שבאת להדליק מן הכהנת טובלת את הפתילה. שלה בשמן שריפה ומדלקת ואף ע''פ דשמן שריפה והוא שמן של תרומה שנטמא ועומד לשרפה אין רשות להדליק אלא הכהן או לבת ישראל שניסת לכהן הרי היא ככהנת לענין זה ואם בת ישראל אחרת נכנסה לביתה או לכהנת ממש והיא בבית אביה. ורוצה להדליק את הפתילה יכולה היא לטבול בתוך שמן שריפה שדולקת שם ומדלקת את שלה וכדמפרש ר' חונא לטעמא:
שעת משלחת זאבים היתה. והתירו מפני הסכנה. שלא תכשל באישון לילה ולפיכך אמרו שיכולה היא לטבול את הפתילה בשמן שריפה כדי להדליק ולהאיר לה בהליכתה:
ולא עמד ב''ד וביטל. כלומר ואע''פ שלא היה זה אלא לפי שעה נשארה התקנה כמו שהיתה ולא בטלוה אח''כ ולאסור וא''כ כמה דתימר תמן לא עמד ב''ד וביטל ואף דלקולא היא והכא נמי לא עמד ב''ד וביטל ומכ''ש הוא דלחומרא היא:
טִייְבָהּ וּמֵת בְּנוֹ מַהוּ שֶׁיְּהֵא מוּתָּר לְזוֹרֵעַ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה בֵּי רִבִּי חֲנִינָה טִייְבָהּ וּמֵת בְּנוֹ מוּתָּר לְזוֹרְעָהּ. טִייְבָהּ וּמְכָרָהּ אָסוּר לְזוֹרְעָהּ. עָבַר וּזְרָעָהּ מוּתָּר שֶׁלֹּא גָ‍ֽזְרוּ אֶלָּא עַל הַגֶּדֶר שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲמוֹד בּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
טייבה ומת. אמתני' מהדר שאם עבר וטייבה ומת מהו שיהא בנו מותר לזורעה:
טייבה ומכרה אסור. לו להלוקח לזורעה דאע''ג דאיהו לא עביד איסורא מ''מ אם אתה מתיר להלוקח לזרוע מרגילו אתה לזה לעשות כן שיהא תמיד חורש בשביעית ולמכור לאחרים:
עבר וזרעה. זה המטייב מותר הזרע ליהנות ממנו כדאמרינן לעיל (בפ''ב) גבי אין נוטעין וכו' ואם נטע ולא עקר פירותיו מותרין שלא גזרו אלא על הגדר שהוא יכול לעמוד בו ואין מוסיפין על הגזרה:
רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא הֲוָה מְחַייֵט גַּבֵּי חַד אֲרַמָּאִי בְּרוֹמֵי. אַייְתֵי לֵיהּ בָּשָׂר דִּנְבֵלָה אֲמַר לֵיהּ אֲכוֹל. אֲמַר לֵיהּ לֵינָא אֲכִיל. אֲמַר לֵיהּ אֲכוֹל דִּילָכֵן אֲנָא קְטִילְנָא לָךְ. אֲמַר לֵיהּ אִין בְּעִית מִיקְטַל קְטוֹל דַּאֲנָא לֵינָא מֵיכַל בָּשָׂר דִּנְבֵלָה. אֲמַר לֵיהּ מָהֵן מוֹדַע לָךְ דְּאִילּוּ אֲכָלָת הֲוֵינָא קְטִיל לָךְ. אוֹ יְהוּדַיי יְהוּדַאי אוֹ אֲרַמָּאי אֲרַמָּאי. אָמַר רִבִּי מָנָא אִילּוּ הֲוָה רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא שָׁמַע מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין מֵיכַל הֲוָה.
Pnei Moshe (non traduit)
הוה מחייט. תופר בגדים אצל עכו''ם אחד ברומי ונתן לפניו בשר נבלה לאכול וא''ל לית אנא אכיל:
וא''ל אכול דאם לא כן אנא קטיל לך והשיב לו אם רצונך להרוג הרוג אותי ואיני אוכל בשר נבלה. וא''ל העכו''ם מאן מודע לך הדבר. שאני לא באתי אלא לנסות אותך ואם היית אוכל הייתי הורגך שאם יהודי צריך להיות יהודי ואם ארמאי ארמאי:
אלו הוה ר' אבא בר זימנא שמע מיליהון דרבנן. דלעיל דאמרו דבשאר עבירות אם הוא בצנעה יעבור ואל יהרג מיכל הוה והיה נהרג ולטובתו היה שלא שמע זה. ובסנהדרין גריס מיזל הוה שהיה חלף והלך לו והיינו הך:
רִבִּי אָבוּנָא בָּעָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי גּוֹיִם מַהוּ שֶׁיְּהוּ מְצוּוִּין עַל קִידּוּשׁ הַשֵּׁם. אָמַר לֵיהּ וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. יִשְׂרָאֵל מְצוּוִּין עַל קִידּוּשׁ הַשֵּׁם וְאֵין הַגּוֹיִם מְצוּוִּין עַל קִידּוּשׁ הַשֵּׁם. רִבִּי נָסָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. לְדָבָר הַזֶּה יִסְלַח י֨י לְעַבְדֶּךָ וגו'. יִשְׂרָאֵל מְצוּוִּין עַל קִידּוּשׁ הַשֵּׁם וְאֵין הַגּוֹיִם מְצוּוִּין עַל קִידּוּשׁ הַשֵּׁם.
Pnei Moshe (non traduit)
שמע לה מן הדא. נעמן שקיבל עליו שלא לעבוד ע''ז ואמר לדבר הזה יסלח ה' לעבדך בבא אדוני בית רימון להשתחוות שמה והוא נשען על ידי בהשתחויתי בית רימון. והודה לו אלישע שהרי אמר לו לך לשלום ש''מ שאינן מצווין על קידוש השם:
מהו שיהו מצווין על קידוש השם. לפי שמוזהרין הן על ע''ז ואם אומרים לו עבור ואל תיהרג אם מצוה עליו לקדש את השם:
רִבִּי אֲבוּנָא זְעִירָא חַמְנוּנֵיהּ פָּרֵי חוֹרִי חַמְרָא בְּשׁוּבְתָא. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵה הוֹרוּן מֵפֵי לְאֻרְסִקִּינוּס בְּשׁוּבְתָא. אָמַר רִבִּי מָנָא קְשִׁיתָהּ קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה אַבָּא לֹא כֵן אָמַר רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק נִמְנוּ בַּעֲלִייַת בֵּית לִבְזָה בְּלוֹד. עַל כָּל הַתּוֹרָה מְנַייִן אִם יֹאמַר גוֹי לְיִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹר עַל אַחַת מִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה חוּץ מִן הָעֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים יַעֲבוֹר וְלֹא יְיהָרֵג. הָדָא דְתֵימָא בֵּינוֹ לְבִין עַצְמוֹ. אֲבָל בְּרַבִּים אֲפִילוּ מִצְוָה קַלָּה לֹא יִשְׁמַע לוֹ. כְּגוֹן לוּלִייָנוּס וּפַּפּוֹס אָחִיו שֶׁנָּֽתְנוּ לָהֶן מַיִם בִּכְלִי זְכוּכִית צְבוּעָה וְלֹא קִיבְּלוּ מֵהֶן. אָמַר לֹא אִתְכַּוֵון מְשַׁמַּדַּתוֹן אֶלָּא מֵיכוֹל פִּיתָּה חֲמִימָא. כַּמָּה הֵן רַבִּים. רַבָּנִין דְּקֵיסָרִין אָֽמְרִין עֲשָׂרָה דִכְתִיב וְנִקְדַּשְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
קשיתי. הקשיתי לפני ר' יונה אבל לא כן וכו'. כדלעיל וא''ל ג''כ כהך שינויא שלא נתכוונו אלא להנאת עצמן לאכול פת חמה:
הורון מפי. הורו והתירו לאפות הלחם בשביל ראש החיל ואנשים שלו בשבת:
חמנוניה פרי. ראו אותו שהיה רץ אחר החמור בשבת שכפוהו העכו''ם להיות מחמר אחריהם:
אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ לֹא כֵן אָמַר רִבִּי זְעִירָא וְרִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק נִמְנוּ בַּעֲלִייַת בֵּית לִבְזָה בְּלוֹד. עַל כָּל הַתּוֹרָה מְנַייִן אִם יֹאמַר גוֹי לְיִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹר עַל אַחַת מִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים יַעֲבוֹר וְלֹא יְהָרֵג. הָדָא דְתֵימָא בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ. אֲבָל בְּרַבִּים אֲפִילוּ מִצְוָה קַלָּה לֹא יִשְׁמַע לוֹ. כְּגוֹן לוּלִיָּנוּס וּפַּפּוֹס אָחִיו שֶׁנָּֽתְנוּ לָהֶן מַיִם בִּכְלִי זְכוּכִית צְבוּעָה וְלֹא קִיבְּלוּ מֵהֶן. אָמַר לֹא מִתְכַּוֵון מְשַׁמַּדַּתְכוֹן וְלָא אִתְכַּוֵון אֶלָּא מִיגְבֵּי אַרְנוֹנִין. כַּמָּה הֵן רַבִּים. רַבָּנִין דְּקֵיסָרִין אָֽמְרִין עֲשָׂרָה דִכְתִיב 10b וְנִקְדַּשְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
עשרה. אם הוא בפני עשרה מישראל אל יעבור אפילו על מצוה קלה דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל וילפינן דעשרה הן:
אמרי שאני הכא דלא מתכוונין משמדתהון שהרי לא משום גזרת שמד גזרו עליהן שיחרושו בשביעית ולעבור על התורה אלא בשביל הנאתן נתכוונין כדי להגבות ארנונין והמס מהן ובכהאי גוונא מותר בשאר כל התורה:
לא כן א''ר זעירא וכו'. על הא דהתיר ר' ינאי לחרוש בשביעית פריך והא נמנו וגמרו בעלית בית נתזה בלוד דעל כל התורה כולה חוץ מאותן ג' עבירות שאמרו יעבור ולא יהרג הדא דתימר בינו לבין עצמו בצינעא הוא דחילקו דבאלו שלשה יהרג ואל יעבור ובשאר התורה כולה יעבור ואל יהרג אבל ברבים אפילו על מצוה קלה אל ישמע לו כגון פפוס ולוליינוס דמסכת תענית שאפילו על דבר קל שנתנו להם מים לשתות בכלי זכוכית צבועה שם ע''ז בתוכה ולא קבלו מהן וקדשו השם על זה והיכי עביד ר' ינאי הכי להתיר דבר שהוא ברבים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source